ГРУШЕВОЕ ДЕРЕВО

Не иначе – проделки весны... Человек пробудился от сна
и видит: вот у его окна
первой листвой оделась груша.
И в миг: тоска, что горою давила душу,
раскрошилась – и ее больше нет.

Да пойми ж наконец: не пристало упрямо страдать
Об одном увядшем цветке, Что дыханьем сгубила жестокая осень –
Коль весна утешает и с рассветом к окошку подносит
Улыбаясь огромный букет.

עֵץ אַגָּס

יַד אָבִיב בַּקֶּשֶׁר הַזֶּה... אָדָם מֵקִיץ מִשֵׁנָה
וְרוֹאֶה: מוּל חַלּוֹנוֹ
עֵץ אַגָּס מְלַבְלֵב.
וּבִן-רֶגַע: הָהָר זֶה רָבַץ עַל הַלֵּב
הִתְפּוֹרֵר וְאֵינוֹ.

הֵן תָּבִין: לּא יוּכַל הָאָדָם בְּאֶבְלוֹ הִתְעַקֵּשׁ
עַל פִּרְחוֹ הָאֶחָד שֶׁכָּמַשׁ
בִּנְשִׁיבַת הַסְּתָיו הָאַכְזָר –
אִם אָבִיב מְפַיְּסּוֹ וּמַגִּישׁ לוֹ, חִיַּך וְהַגֵּשׁ
זֵר פְּרַחִים עֲנָקִי לְמוֹ חַלּוֹנוֹ מַמָּשׁ!

ירושלים. תרפ"ה (1925)